החלטה בתיק ס"ע 33771-08-10

1.         המערערת, גני אסתר בע"מ, (להלן: "החברה"), הגישה כתב ערעור על החלטת הממונה על   חוק עבודת נשים, שלא להתיר בדיעבד, את פיטורי המשיבה 2, דמלאו אסרסו, (להלן:       "העובדת").

2.         ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה:

            א.         החברה הפעילה בית אבות לאוכלוסיית גיל הזהב בעיר נתניה.

            ב.         העובדת הועסקה על ידי החברה כמנקה בבית האבות, החל מיום 1/1/08 ועד                      30/9/09.

            ג.          בחודש ספטמבר 2009 הוחלט על הפסקה מלאה של פעילות החברה. במסגרת זו                  פוטרו כל עובדי החברה לרבות העובדת.

            ד.         ביום 8/3/10 ילדה העובדת ויצאה לחופשת לידה.

3.         ההליכים

            ביום 27/10/2010 התקבלה אצל הממונה על חוק עבודת נשים, (להלן: "הממונה"), בקשת   החברה להיתר לפיטורי העובדת בדיעבד (מיום 30/9/09) בטענה עיקרית, כי פעילות החברה            הופסקה בחודש ספטמבר 2009 וכי החברה לא ידעה על הריונה של העובדת. מר שאול             בוארון, מנהל החברה והעובדת מסרו את גרסתם בפני הממונה ביום 9/11/2010.

4.         ביום 11/11/2010, ניתנה החלטה על ידי הממונה שלא ליתן היתר לפיטורי העובדת בדיעבד.             בהחלטה צוין, כי פעילותה העסקית של החברה הופסקה בחודש נובמבר 2009 וכי טענת        העובדת, כי המעביד ידע על הריונה ולא פנה לבקשת היתר, לא נסתרה.

5.         על החלטה זו הוגש ערעור החברה. לאחר הגשת הערעור, הודיעה המדינה לבית הדין, כי      עניינה על של המערערת יוחזר לבדיקה מחודשת של הממונה.

6.         בהחלטתה המתוקנת, קבעה הממונה את הדברים הבאים -

בחודש ספטמבר 2009, פוטרו כל העובדים לרבות העובדת בעקבות הודעה על הפסקת פעילות          החברה. החברה הגישה בקשה לקבלת היתר לפיטורי העובדת בדיעבד, בחודש 10/2010, בטענה להפסקת פעילות ואי ידיעה על הריונה של העובדת.

יחד עם זאת, מחומר הראיות עלה, כי פעילותה העסקית של החברה הופסקה בחודש נובמבר           2009 ולא כפי שנטען, חודש ספטמבר 2009.

            זאת ועוד, העובדת העידה, כי בזמן עבודתה, סיפרה לממונה עליה, מר ארז, כי היא בהריון וכן סיפרה על כך למנהל החברה, מר שאול בוארון. לטענת העובדת, שניהם, לא התייחסו    להודעתה כלל.

בוארון העיד על כך וטען, כי העובדת אכן סיפרה לארז הממונה כי היא בהריון, לדבריו, לאחר שהסתיימה תקופת ההודעה המוקדמת שלה - בחודש אוקטובר 2009. הווה אומר, אין חולק, כי החברה ידעה על הריונה של העובדת בסמוך לפיטוריה אולם לא עשתה דבר. לא מנעה את פיטוריה ולא הגישה בקשה לממונה להיתר פיטוריה על פי דין.

7.         לאור האמור החליטה הממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטורי העובדת החל            מיום     סיום חופשת הלידה  לאחר ששוכנעה כי לא היה קשר בין פיטוריה להריונה והכל בהתאם          לסעיף 9 (ג) (1א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954, (להלן: "החוק").

8.         לאור החלטה זו של הממונה, הצטמצמה גדר המחלוקת בין הצדדים. החברה טענה, כי היה             על הממונה להתיר את פיטורי העובדת מיום סיום פעילות החברה, (לטענתה 30/9/09) ואילו     לטענת המדינה, יש להתיר על כנה את החלטת הממונה לפיה פיטורי העובדת יותרו מיום             הלידה, (8/3/10).

9.         המסגרת הנורמטיבית

      סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים קובע: